ארבע שיטות ניקוב

סגור (שיטת מחט ורס)

שיטה זו ידועה גם בשם מצב ניקוב קלאסי. מחט פנומופריטונום מתקדמת (בדרך כלל, היא נכנסת לבטן דרך הטמביליקוס) ונכנסת למכשיר הדקירה הראשון לאחר שנוצר דלקת ריאות. עם זאת, החיסרון הוא כי "ניקוב עיוור" יכול לגרום נזק לכלי retroperitoneal, כלי דופן הבטן ומערכת העיכול. קושי בינוני.

פתח (שיטת חסון)

כלומר, לאחר חיתוך כל שכבה של רקמת הטבור לחלל הבטן, הכנס מכשיר ניקוב קהה, ולאחר מכן ליצור pneumoperitoneum. חסרונות: זה לוקח זמן. אם ההסתה גדולה מדי, ייתכן שיש דליפת אוויר. הוא מתאים לחולים בסיכון גבוה עם היסטוריה של ניתוח בטן או חשד הידבקות בבטן. זה יכול לשמש גם לניתוח לפרוסקופי במהלך ההריון. יותר קשה.

בשילוב עם מכשיר ניקוב חד פעמי חדיש מינימלי של חסון שתוכנן במיוחד לסוג פתוח, הוא הופך את הניקור לבטוח ופשוט יותר

שיטת הוספה ישירה

כלומר, ללא דלקת ריאות, מכשיר הדקירה מוכנס ישירות, עם דרישות טכניות גבוהות, אשר מתאים רק למנתחים מנוסים. קשה.

מכשיר הדקירה צריך להיות 90 ° לקיר הבטן. כאשר הוא מגיע לשכבה הצפק לאחר שעבר fascia, זה צריך להיות מותאם 45 ° למישור האופקי לאט להיכנס לחלל הבטן

שיטת צפייה ישירה

כלומר, לאחר העור נחתך במיקום של מכשיר הדקירה הראשון, לפרוסקופ מוכנס לתוך מכשיר ניקוב, ואת החתך של כל שכבה של רקמת דופן הבטן ניתן לראות מתחת למיקרוסקופ, כדי להבטיח את הבטיחות של הפעולה. סוג זה של ניקוב משתמש בדרך כלל בהתקן ניקוב הפרדה חזותית חד פעמית. קושי נמוך.